<h1>פ"ה ע"א</h1>
<h2>דף לו.</h2>
ויש לנו לברר מה יהיה דינו אם הפקיד בידו כליו וליכא סהדי ולא ראיה ומודה לו באמת הפקדתו בידי ואני תופסו ממך במה שיש לי עליך בחוב כך וכך, הרי זה נאמן במגו שהיה יכול לטעון החזרתים לך, ולא כדברי בעל המאור שכתב בב"מ גבי חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו דמההיא משמע דבפקדון ואפילו אפקדיה בלא סהדי ולא ראה לא יכיל לעכובי בשום חפץ שטען עליו. דליכא לההיא כללא, דהיכן פרח מגו. וזה מה שהשיב עליו הראב"ד ז"ל א"א וכי אינו יודע שאינו רשאי לעשות כן שלא התירו לנתח אלא לשליח ב"ד [ב"מ קי"ג ע"א], ואם ינתח ושניהם תופסים בו בבגד מה יועיל נתוחו בדבר שהוא מוחזק בו, ואי זה חזקה יש לו לזה שיוכל לומר כך וכך הוא חייב לי, באמת וברור כך הוא הדין. וכך נחלק בדבר שהוא אצלו ואין לו עליו עדים נאמן לומר כך וכך הוא חייב לי עד כדי דמיו. ועל כן האמינו למרי חושלא [ב"ב ל"ו ע"א] וההוא דחבל סכינא [ב"מ קט"ז ע"א] שלא היו עליהם עדים בשעת תפיסתם, וכן בפקדון שבידו נאמן לטעון עד כדי דמיו, על כן [העמידו] עדים בשעת הפקדון, ואפילו היו לו עדים בשעת הפקדון אם אין עליו עדים שראוהו עתה בידו מתוך שיכול לומר החזרתים לך נאמן לומר כך וכך יש לי אצלו, ובשבועה, כדאיתא בפרק חזקת הבתים [ב"ב מ"ה ע"ב]. וכן התופס בטלית חברו ואין הטלית ידוע לאחד והאחר אומר שלי הוא וזה משיבו הן אבל אתה חייב לי כך וכך מתוך שהוא נאמן לחלוק עמו בשבועה. [ודאמרינן] בב"מ חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו אמאי לא טעין כך וכך יש לי אצלו על כן אני תופסו, כסבור הוא שיחזיקו אותו ברשע שחובל משכון מחברו בלא שליח ב"ד, שהרי אינו רשאי לנתח מחברו, וכשיאמר כולה שלי אין בני אדם יודעין בו. ומה שכתב בעל המאור שהקשו לו אבא מרי, אף על זה השיבו, א"א כל מה שכתב אי אפשר, כי אף במה שתפס יכול לטעון עד כדי דמיהן אם לא היה שם עדים, וכ"ש במה שהוא בידו בין בפקדון ובין במלוה אם לא היו שם עדים כמו שכתבתי למעלה. והתוספתא [שבועות פ"ה ה"ג] שאמרה מנה לי בידך הרי לא חלק בין מלוה לפקדון.
אבל במה שאמרה או שיש לי בידך במנה כסות במנה כלים פטור, בזה יש לחלוק בין מלוה לפקדון, שאם היתה מנה של הכסות והכלים פקדון והלה תופס כנגדן צריך שידע בברור שהן בעין באותה שעה ביד הנפקד, דאם נאנסו אין לו לתפוס כנגדו, וזה ההפרש בין מלוה לפקדון, ושמע השומע וטעה. ומה יעשה במלוגא דשטרי דכתובות [פ"ה ע"א] דמכח תפיסה קא אתיא, ואע"ג דאפקדינהו גבה ואמרה דמחיים תפיסנא לה ולא טענה דאינהו מסרינהו ניהלה במשכון, אלמא מהניא תפיסה בפקדון. וכן בקרא דיתמי דתפסי מיניה תורא דיתמי [שם פ"ד ע"ב], ואהני להו, ואע"ג דמבקרא שקלוה, וכ"ש בפקדון שיש בידו. והנני מעיד שלא דן כן הר"מ בר יוסף, ע"כ. גם הר"מ בספר משפטים [טוען פ"ח ה"ב] כתב שאם א"ל בהמה זו פקדון היא בידך והתופס אומר כן הוא אבל אתה חייב לי כך וכך או אותה משכנת בידי על כך יכול לטעון עד כדי דמיה וישבע בנקיטת חפץ ויטול, ע"כ. גם מצאנו שנשאל רבינו האיי גאון ז"ל לוה ששגר סחורה למלוה למכור ולשגר לו דמיה ומכרה ותפס המלוה דמיה בחוב שיש לו עליו ובא הלוה ותבעו למלוה באותה סחורה או בדמיה, דינא מאי. ואם תבעו למלוה בדיני ישמעאל מהו שידקדק על עצמו במשכונו ויטול מתחת ידו וישבע לו שאין לו אצלו כלום, דינא מאי. והשיב, חזינא שאם הלוה רוצה לשלם חובו ישלם לו חובו ויטול מתחת ידו ממה ששלח לו, ואם נמנע מלתת לו יש לו ליטול מתחת ידו ואומר חשבתי לך כנגד מה שיש לי עליך, דתניא בתוספתא או שיש לי בידך במנה כסות במנה פירות פטור. ומיהו משבועה דאורייתא וחייב בדרבנן. וה"ה במאן דתפס בפקדון שישבע עליו היסת ויתפוס מה שתופס, דגרסינן ההיא אתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי, כדאיתא בכתובות
